מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר - והכי חשוב מאוזן יותר!

איזון בין עומס להתאוששות: מהספורט המקצועי אל הארגון המצליח

בעולם הספורט התחרותי, אין עוררין על כך שהתקדמות, שיפור והישגים תלויים באיזון עדין ומורכב בין שני גורמים: עומס (אימון חזרתי ומפרך) והתאוששות. עומס גופני ואימון אינטנסיבי מספקים את הגירוי לחיזוק והגברת הכושר תוך כדי פיתוח והטמעה של מיומנויות ויכולות. בזמן שהספורטאי מטמיע דפוסי פעולה שהופכים אוטומטיים בשל התרגול החוזר ונשנה הגוף לומד שעל המערכות האנטומיות שלו להתחזק. המאמץ מייצר קרעים מיקרוסקופיים ברקמת השריר והגוף "יודע" שעליו לבנות את השריר חזק יותר ומעובה כדי לעמוד בעומס טוב יותר. רק מהלך משלים ומתאים של התאוששות יכול להפוך את ההשקעה הרבה לשיפור ממשי. הגוף זקוק לתזונה ולמנוחה כדי לתרגם וליישם את העומס לכושר ולחוסן. ללא התאוששות, הגוף פשוט נשחק.

גם בעולם הארגוני והעסקי, במיוחד בסביבות תחרותיות ודינמיות, מתקיים צורך דומה באיזון. עובדים ומנהלים חשופים לעומסים – רגשיים, קוגניטיביים ומערכתיים – שמצד אחד הכרחיים בכדי להגיע להישגים, אך מצד שני עלולים להוביל לשחיקה, עייפות וירידה במוטיבציה ובביצועים אם אינם מלווים בהתאוששות מספקת.

עומס הוא לא אויב אלא בן ברית קריטי הדורש תיאום וניהול. כמו שאימון גופני ללא אתגר לא מוביל לשיפור, כך גם עבודה שגרתית מדי לא תורמת לחדשנות או צמיחה. לחץ, דד-ליינים ואתגרים מקצועיים יכולים להיות מנועי צמיחה– אם הם מגיעים במינון נכון. השאלה המרכזית היא: מהי המידה הנכונה של עומס, עבור האדם הנכון, בזמן הנכון?

התאוששות כמרחב לגדילה

מימיי לא ראיתי ספורטאים שעובדים כל כך קשה כמו בתקופה שבה עבדתי עם נבחרת הגברים האולימפית. מוטו היה חרוט על קיר אולם האימונים שלנו "you can only fight the way you practice" אותו אימצנו מתוך הספר "חמש הטבעות" של מיאמוטו מוסאשי. להתאמן כל פעם, בכל יום, הכי טוב והכי חזק שאתה יכול, כי רק כך תוכל להיות במיטבך בקרבות האמיתיים בתחרויות המטרה. באופן מקביל, באותה מידה של מחויבות ומקצועיות הג'ודאים האולימפיים שלנו נדרשו להתמסר להתאוששות. לישון היטב, להקפיד על תזונה נכונה, לנהל שיגרת טיפולי פיזיותרפיה ופסיכותרפיה, וכן גם ליהנות מזמני איכות עם בנות זוגן, בני משפחתם וחבריהם (worklife balance).השתדלנו גם בצוות המקצועי שלנו לטפח תרבות של שייכות, קירבה וחום, כאשר דאגנו לזמני איכות במחנות אימונים ובסדנאות גיבוש ופיתוח חוסן מנטאלי שהובלתי והנחתי.

אני זוכר רגעים עם אורי ששון בסיום אימון שכילה את כל משאביו הפיזיים והמנטאליים, עד שלא נראה היה שיהיה מסוגל לעמוד על הרגליים כדי להצליח לרדת מהמזרון ולנסוע הביתה. למדנו יחד שהתחושה הזו היא מתנה, הזדמנות, שאחריה – בהינתן כל התהליכים הקריטיים לבנייה מחודשת של השריר, של החיווט הנוירולוגי האלסטי של המוח, מגיעה התחזקות אמיתית. עם התאוששות ראויה - יושלם המסע לביצועי שיא.  

כך גם בעולם העבודה – תהליכי עיבוד, למידה, מרחב אישי, תחושת שליטה ותמיכה רגשית מאפשרים לעובד לעכל, להפנים ולהתחדש. ללא התאוששות, עומס מצטבר הופך להיות שחיקה. הסימפטומים דומים: ירידה באנרגיה, חוסר עניין, ציניות, תפקוד ירוד ולעיתים נטישה של הארגון. בעולם שבו שימור עובדים הוא משימה אסטרטגית, זהו נושא קריטי.

ארגון שרוצה לשמור על עובדיו חזקים ומעורבים צריך לאפשר להם מרחבי צמיחה דומים – הכשרות, התפתחות מקצועית, מנטורינג, ואתגרים מותאמים ליכולותיהם.

העולם הארגוני יכול ללמוד רבות מעולם הספורט התחרותי –לא רק במונחים של הישגיות ותחרות, אלא דווקא בהבנה שהכוח והצמיחה נובעים משילוב חכם בין מאמץ להתאוששות, בין שאיפה למצוינות לרווחה נפשית. לא מדובר בפינוק – אלא באסטרטגיה של קיימות, שבונה אנשים חזקי לב ורוח, גמישים ומלאי מוטיבציה. כמו ספורטאים תחרותיים– גם עובדים צריכים שיאמינו בהם, שיאתגרו אותם, ושיאפשרו להם לנוח כדי שיוכלו לחזור חזקים יותר.